השפעת ההזדהות עם התפקיד הספורטיבי על התפתחות הזהות העצמית של ספורטאים מתבגרים

זהות ספורטיבית 1 כותרת רצה: זהות ספורטיבית השפעת ההזדהות עם התפקיד הספורטיבי על התפתחות הזהות העצמית של ספורטאים מתבגרים בן שחר וד"ר סימה זך המכללה לחינוך גופני ומדעי הספורט על שם זינמן במכון וינגייט תארנים: זהות ספורטיבית, זהות עצמית, פרישה, פציעה, מתבגרים

זהות ספורטיבית 2 תקציר זהות ספורטיבית היא מבנה שכלי המציין את המידה שבה היחיד מזדהה עם התפקיד הספורטיבי )1993 Linder,.)Brewer, Van Raalte, & נמצא קשר בין זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית לבין קשיי הסתגלות לאחר אירועים שונים הפוגעים בתפקוד הספורטיבי. למשל, נמצא קשר בין זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית לבין קשיים רגשיים בעקבות פציעה )1993,)Brewer, פרישה מפעילות ספורטיבית ( 1997 Grove,,)Lavallee, Gordon, & שיעבוד בזהות ( Good, Murphy, ( ורמה נמוכה של בגרות מקצועית )Brewer, Petitpas, Van Raalte, & Mahar, 1993.)Petitpas, & Brewer, 1996 במחקר הזה נבדקה מידת החוזק והבלעדיות של הזהות הספורטיבית בקרב שחקני כדורסל מתבגרים המשתתפים בשלוש ליגות הנוער של איגוד הכדורסל )מחוזית, ארצית, ולאומית(. תוצאות המחקר מעידות כי לא נמצאו הבדלים מובהקים ברמת הזהות הספורטיבית בין שלוש רמות ההשתתפות. במחקר הזה נמצאה הזהות הספורטיבית בשלוש הרמות גבוהה מאד, שלא כמו במחקרים שפורסמו עד היום. זהות ספורטיבית של ספורטאים אשר העידו כי בכוונתם להפוך למקצוענים הייתה גבוהה יותר משל ספורטאים שהעידו כי אין להם כוונה כזאת. רובם המכריע של הנבדקים רוצים להגיע לרמה המקצוענית ואף חושבים שיש להם סיכוי להגשים שאיפה זו. נתון זה מעיד על השאיפות הבלתי מציאותיות של הספורטאים המתבגרים. בנוסף, נמצאו קשרים חיוביים מובהקים בין הזהות הספורטיבית לבין עמדת הספורטאי בנוגע לקשיי הסתגלות שעלול להתנסות בהם כאשר תסתיים הקריירה הספורטיבית שלו )01.> p r(, =,58. בין הזהות הספורטיבית לבין דעתו של הספורטאי באשר לסיכוייו להיות מקצוען )01.> p r( =,5. וקשר שלילי בין הזהות הספורטיבית לבין מספר השעות השבועיות שהספורטאי מייחד לפעילויות שאינן קשורות בספורט )05.> p r(. =,3.- על בסיס ממצאים אלה ועל בסיס ממצאים שנאספו במחקרים קודמים נראה כי מקצת הספורטאים הישראלים עלולים לחוות קשיי הסתגלות בעת סיום הקריירה הספורטיבית )בעקבות פציעה, ניפוי וכדומה(. אחת מאפשרויות ההתערבות של פסיכולוגים של הספורט, של מאמנים, של מנהלים ושל הורים העובדים עם ספורטאים צעירים, היא לנסות להפחית את המידה שבה הספורטאים מזדהים עם התפקיד הספורטיבי, וזאת על ידי הדגשת החשיבות של התנסויות אחרות מחוץ לעולם הספורט )1996.)Petitpas,

זהות ספורטיבית 3 השפעת ההזדהות עם התפקיד הספורטיבי על התפתחות הזהות העצמית של ספורטאים מתבגרים פעילות ספורטיבית תחרותית דורשת, בדרך כלל, רמות גבוהות של מחויבות גופנית ופסיכולוגית מצד הספורטאי. ספורטאים רבים מייחסים חשיבות רבה למעורבות שלהם בספורט, מזדהים הזדהות חזקה עם תפקידם הספורטיבי ומבססים את זהותם העצמית ואת ההערכה העצמית שלהם על ההשתתפות בספורט. התמקדות בלעדית בספורט עלולה למנוע מן היחיד להתנסות בפעילויות אחרות החשובות בהתפתחות פסיכולוגית תקינה ובבניית הזהות העצמית בגיל ההתבגרות )1996.)Petitpas, הזהות הספורטיבית Identity(,)Athletic מציינת את המידה שבה היחיד מזדהה עם התפקיד הספורטיבי )1993 Linder,.)Brewer, Van Raalte, & היא מהווה מרכיב בזהות העצמית הרב ממדית. לינוויל )1891( גורסת כי ההערכה העצמית של האדם קשורה קשר הדוק לתחומים ולתפקידים השונים בחייו. למשל, אדם יכול להעריך עצמו בצורה חיובית כאשר הוא בוחן את התחום האקדמי בחייו, ובצורה שלילית כאשר הוא בוחן את התפקיד החברתי בחייו. היחיד מייחס חשיבות שונה לכל תחום או לכל תפקיד. החשיבות המיוחסת לכל תפקיד מייצגת את החלק היחסי של התפקיד בזהות העצמית, והיא שתקבע את אופי הפעילות של היחיד בתפקיד זה ותשפיע על מצבו הרגשי. חלקה היחסי של הזהות הספורטיבית בזהות העצמית משתנה מאדם לאדם. באופן טבעי, ספורטאי, יהיה בעל זהות ספורטיבית חזקה יותר מאדם שאינו ספורטאי.)Brewer, Van Raalte & Petitpas, 2000( סיכונים הקשורים בזהות ספורטיבית חזקה ובלעדית כדי להיות ספורטאי ברמה גבוהה נדרשים אימונים קשים שתוצאתם היא גיבוש זהות עצמית המבוססת על ההשתתפות בספורט )1986 Orlick,.)Werthner & בדרך כלל, ספורטאים מאמינים כי התמקדות בלעדית בענף הספורט נחוצה כדי להצליח בו. אמונה זו מחוזקת, לעתים קרובות, על ידי המאמנים שפרנסתם תלויה במידה רבה במספר הניצחונות של קבוצתם ולכן אין הם תומכים בפעילויות חיצוניות שאינן קשורות בספורט, העלולות להסיט את הספורטאים מהתמקדות בספורט 1996( Brewer,.)Murphy, Petitpas &

זהות ספורטיבית 4 קיימים מספר סיכונים אפשריים הקשורים בזהות ספורטיבית חזקה ובלעדית. רוב הסיכונים קשורים במצבים שבהם הספורטאי מצוי במעבר,)Transition( כמו בעת ההתמודדות עם פציעה, במקרה של ניפוי, או של פרישה מפעילות ספורטיבית )1990 Patitpas,,)Pearson & או בעת כישלונות חוזרים ונשנים )1999 Petitpas,.)Brewer, Selby, Linder, & מספר חוקרים )למשל, al., 1999 )Brewer et מתייחסים לאירועים אלו כאל סוג מסוים של אבדןמי שמזדהה הזדהות חזקה יותר עם התפקיד הספורטיבי נוטה לחוות קשיי הסתגלות חמורים יותר במצבים Grove, Lavallee, & של אבדן ממי שמזדהה פחות עם התפקיד הספורטיבי ( 1993 ;Brewer, ;Gordon, 1997.)Lavallee, Gordon, & Grove, 1977 ;Hinitz, 1988 מכיוון שאבדן יכול לשנות את האופן שבו אנשים מגדירים את עצמם, נראה כי הזהות העצמית של ספורטאים המשקיעים השקעה פסיכולוגית מרבית בספורט עלולה להשתנות בתגובה לאירועים המאיימים על המעורבות בספורט al.,2000(.)brewer et זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית וקשיים רגשיים בעקבות פציעה ספורטאים רבים בעלי קריירה ספורטיבית מבטיחה נאלצו לפרוש מפעילות ספורטיבית בעקבות פציעה חמורה. נראה כי לזהות הספורטיבית תפקיד חשוב בקביעת הדרך שבה יסתגל הספורטאי לפציעה חמורה )2000 al.,.)brewer et פטיטפס ודניש )1881( גורסים כי אבדן של הזהות העצמית עלול להתרחש אצל ספורטאים החווים פציעה חמורה. בנוסף הם גורסים כי פסיכולוגים של הספורט העובדים עם ספורטאים שחוו פציעה מסיימת קריירה צריכים להעריך את המידה שבה הזהות העצמית של הספורטאי מבוססת על התפקיד הספורטיבי. ברואר )1883( הדגים אמפירית כי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית קשורה בהפרעות רגשיות בעקבות פציעה. ממצאיו מעידים כי זהות ספורטיבית היא אמצעי לניבוי תגובות של דיכאון אצל ספורטאים שחוו פציעה קשה. בסדרה של ארבעה מחקרים מצא ברואר ( Brewer, 1993( כי הזהות הספורטיבית הייתה קשורה במתאם חיובי לתגובות של דיכאון בעקבות פציעה היפותטית או אמיתית. ממצאים אלה תומכים בהשערה כי תגובות דיכאוניות מתרחשות כאשר אירוע מסוים פוגע בתפקיד כלשהו )במקרה זה, התפקיד הספורטיבי( שעל פיו היחיד מעריך את עצמו, אם ההערכה העצמית שלו אינה מבוססת גם על תפקידיו האחרים. במילים אחרות, אם הדימוי העצמי של היחיד מושתת על תפקיד חברתי אחד, היחיד חשוף לדיכאון בעקבות אירועים המאיימים על תפקודו במסגרת תפקיד זה. אף על פי שממצאים אלה נאספו במדגם של

זהות ספורטיבית 1 ספורטאים שחוו פציעה, ברואר מצפה כי יתקבלו תגובות דומות במקרה של אירועים אחרים הפוגעים בתפקיד הספורטיבי, כמו סיום קריירה ספורטיבית או ניפוי שחקן מן הקבוצה. קלייבר וברוק )1882( מדדו את הדימוי העצמי ואת מידת הסיפוק בחיים של ספורטאים בקולג' 11-1 שנים לאחר שחוו פציעה שקטעה את הקריירה שלהם. החוקרים מצאו כי ספורטאים שרצו להיות מקצוענים )ולכן היו, כנראה, בעלי זהות ספורטיבית חזקה יותר( נטו לדווח על דימוי עצמי נמוך יותר ועל סיפוק מועט יותר בחיים, מספורטאים שגילו עניין פחות בספורט מקצועני. זהות ספורטיבית חזקה וקשיי הסתגלות בעקבות פרישה מפעילות ספורטיבית תהליך הפרישה מספורט תחרותי עלול ליצור קשיי הסתגלות פסיכולוגיים, חברתיים, תעסוקתיים ופיננסיים אצל הספורטאים הפורשים )1994 Ogilvie,.)Taylor & יש מחקרים המעידים כי תהליך הפרישה הוא טראומתי אצל מקצת הפורשים )1988 Meyer, ;Allison & Stratta, 1992.)Werthner & Orlick, 1986 ;Blinde & לעומת זאת, יש מחקרים המעידים כי תהליך הפרישה הוא שלב התפתחותי נוסף שאינו מלווה בקשיים יוצאי דופן )1983 ;Coakley, Blinde, 1985.)Greendorfer & נראה כי תהליך הפרישה אינו מלווה תמיד ברמות גבוהות של חרדה, אך הפוטנציאל לתגובות מצוקה בעקבות הפרישה קיים בהחלט )1997 al.,.)lavallee et משתנים כמו זהות עצמית, מאגר משאבי התמודדות, תמיכה חברתית ותכנון קריירה יכולים להשפיע על תהליך ההתאמה לפרישה של ספורטאים )1997 al.,.)grove et במספר מחקרים נמצא קשר בין מידת הזהות הספורטיבית לבין איכות ההסתגלות לפרישה מן הספורט התחרותי. היניטז )1899( מצא כי מתעמלות אשר הזדהו הזדהות חזקה עם תפקיד ה"מתעמל" ואשר החשיבו את העיסוק בספורט כמקור מרכזי בהגדרתן העצמית, חוו קשיים בתהליך ההסתגלות לפרישה. גרוב ושות' )1881( מצאו כי ספורטאי עלית בעלי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית היו חשופים יותר בזמן הפרישה לקשיים הקשורים בהתפתחות הקריירה. הזהות הספורטיבית הייתה קשורה הן לדרגת ההסתגלות הפסיכולוגית שנדרשה והן לזמן הנדרש כדי לבצע אותה. קשרים אלה בלטו יותר בהיבטים הרגשיים והחברתיים של ההסתגלות, בהשוואה להיבטים התעסוקתיים והפיננסיים שלה. בנוסף, נמצא מתאם שלילי בין הזהות הספורטיבית לבין מידת התכנון של הקריירה לפני הפרישה ומתאם חיובי בין הזהות הספורטיבית לבין רמת החרדה שלאחר הפרישה, במקרה זה רמת החרדה קשורה בקבלת החלטות בנוגע לתכנון הקריירה. במחקר זה נבדק גם הקשר בין הזהות הספורטיבית ובין דרכי

זהות ספורטיבית 6 התמודדות ספציפיים שננקטו על ידי הספורטאים לאחר הפרישה. בהשוואה לספורטאים בעלי זהות ספורטיבית חלשה, ספורטאים בעלי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית דיווחו על שימוש רחב יותר במנגנוני התמודדות, כמו ניתוק התנהגותי ומנטלי או הכחשה וחיפוש אחר תמיכה חברתית. במחקר נוסף מצאו החוקרים )1997 al., )Lavallee et כי אצל ספורטאי העילית קיים מתאם חיובי חזק )005. < p r( =,68. בין הזהות הספורטיבית בזמן הפרישה לבין דרגת ההסתגלות הרגשית שנדרשה בעקבות הפרישה. כמו כן נמצא כי היה קשר בין הפחתה במידת הזהות העצמית לאחר הפרישה לבין הצלחה רבה יותר בהתמודדות עם הפרישה. לוולי ושות' טוענים כי השינוי הכללי המתרחש במבנה הזהות העצמית לאחר הפרישה הוא מרכזי בתהליך ההתאוששות מן הפרישה, ונראה כי תהליך זה חיובי יותר ככל שמידת הזהות הספורטיבית פוחתת. שמיד ושילינג )1881( הציגו לסטודנטים לחינוך גופני מצב היפותטי של הנתקות כפויה מן העיסוק בספורט. הם מצאו כי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית הייתה קשורה בציפייה לקשיי הסתגלות גדולים יותר בעקבות הנתקות כפויה מן העיסוק בספורט. כמו כן, בדיקת פעילויות שאינן קשורות בספורט ורכישת תפקידים אלטרנטיביים, זהות עצמית מורכבת )רב ממדית( ומערכת תמיכה חברתית הטרוגנית השפיעה על ההסתגלות לפרישה באופן חיובי יותר. ממצאים אלה מצביעים על כך כי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית עלולה להיות גורם המקשה על ההסתגלות לתהליך הפרישה מקריירה ספורטיבית ועל כי הערכת זהות ספורטיבית בקרב ספורטאים פעילים יכולה לזהות ספורטאים הנמצאים בסיכון לחוות קשיים בהסתגלות לפרישה.)Brewer et al., 2000( ממצאי המחקר של לינוויל )1891( יכולים להסביר את הקשר בין זהות ספורטיבית חזקה לבין הפרעות רגשיות )דיכאון(, כאשר חווים מאורע שלילי )פציעה, פרישה(. לינוויל בחנה את ההשפעה של מורכבות עצמית )Self-Complexity( על דיכאון. מורכבות עצמית היא מבנה שכלי המציג את הדרך שבה היחיד מארגן את המידע אודות עצמו. מבנה זה מוגדר כפונקציה של שני גורמים: )א( של מספר התחומים שבהם היחיד משתמש כדי לארגן את הידע אודות עצמו )תחום חברתי, מקצועי, משפחתי וכדומה(, ו - )ב( של מידת הקשר בין התחומים )מידת העצמאות של כל תחום בחיי היחיד(. מידת המורכבות הגבוהה ביותר מתרחשת כאשר מספרם של תחומים אלה רב וכאשר כל תחום הוא נפרד לחלוטין. במקרה כזה, התנודות במצב הרגשי של אדם בעקבות תפקודו בתחום אחד אינן תואמות את התנודות במצב הרגשי בתחום אחר. מורכבות עצמית נמוכה מתרחשת כאשר מספר התחומים מועט ומידת התלות ביניהם גבוהה. כישלון בתחום אחד

זהות ספורטיבית 1 מביא לרגשות שליליים גם בתחומים אחרים. לינוויל מצאה כי המורכבות העצמית היא משתנה מתווך בקביעת התגובות הרגשיות למאורע מסוים והיא יכולה להשפיע על מידת החשיפה של היחיד לדיכאון. אדם בעל מורכבות עצמית גבוהה יהיה מסוגל להתמודד טוב יותר עם אירוע שלילי )גירושים, מוות של קרוב משפחה, פיטורין ממקום העבודה וכדומה( ולשמור על מצב רגשי תקין בתחומים אחרים בחייו. לעומת זאת, אדם בעל מורכבות עצמית נמוכה, סביר שיגיב בתגובות של דיכאון בעקבות אירועים שליליים הן משום שאין תחומי חיים אחרים שיש לו ענין בהם, והן משום שכאשר התלות רבה רגשות שליליים בתחום אחד מושלכים לתחומים אחרים. מממצאים אלה ניתן להסיק כי ספורטאי המארגן את הידע אודות עצמו )מורכבותו העצמית( רק במונחים של ביצועיו בספורט ואינו מפריד בבירור בין התחום הספורטיבי לבין תחומים אחרים בחייו )ספורטאי בעל מורכבות עצמית נמוכה( חשוף יותר לדיכאון כאשר מתרחש בחייו מאורע המאיים על תפקודו הספורטיבי. זהות ספורטיבית ושיעבוד של זהות Foreclosure( )Identity כל מתבגר חותר לגבש את הזהות העצמית שלו )1966.)Marcia, חיפוש אחר הזהות מחייב אותו לחקור באופן פעיל את מגוון האפשרויות העומדות בפניו ולהתנסות במספר רב של תפקידים, לחוות מעין משבר זהות שבו הוא נמצא בסיטואציה המחייבת אותו לבחור בין מספר חלופות )1966.)Marcia, לאחר תהליך החיפוש המתבגר מתמקד בתעסוקה וברעיונות המתאימים לערכיו, לצרכיו, לענייניו ולכישוריו )1996.)Petitpas, הצורך בחיפוש אקטיבי אחר אפשרויות שונות אינו עולה בקנה אחד עם המחויבות העצומה שיש לספורטאים בגיל זה כלפי העיסוק בספורט. התמקדות בלעדית בעיסוק בספורט עלולה להגביל את מספר ההזדמנויות של המתבגר לקחת חלק באותו חיפוש פעיל 1996( al.,.)pearson & Patitpas, 1990 ;Murphy et יחידים המתחייבים לתפקיד מסוים, בלי לבדוק אפשרויות נוספות, בלי להתנסות בתפקידים אחרים, בלי לחקור ובלי לחוות משבר של זהות נמצאים במצב הנקרא שיעבוד הזהות Foreclosure(.)Identity השיעבוד מתרחש כאשר יחידים חשים מחויבות חזקה לעסוק בתחום מסוים כבר לפני גיל ההתבגרות. יחידים אלה אינם יכולים לגלות את צורכיהם הפנימיים. במקום זאת, הם "נכנעים" לדרישות הסביבה ומאמצים תפקיד זהותי המקובל על החברה. הם נמנעים מלחוות את משבר הזהות וכך רוכשים תחושת ביטחון, אך על כך הם משלמים מחיר בתחום החופש האישי ובצמצום ההזדמנויות להתפתחות וליצירתיות )1966.)Marcia, תופעה כזו קיימת אצל נערים הבוחרים, גם אם לעיתים באי רצון, להשתלב במשרה בטוחה בעסק המשפחתי במקום

זהות ספורטיבית 9 לחפש תחום עיסוק המעניין אותם באמת. כלפי חוץ, נראה כי הם גיבשו את זהותם העצמית, אך לאורך זמן הם עלולים להיקלע למשבר )1978.)Petitpas, אי לקיחת חלק באותו חיפוש פעיל, או ב"התנהגות חוקרת" behavior( )exploratory וחוסר הכנה לקריירה אחרת מחוץ לספורט עלולים להוסיף לקשיי ההסתגלות בעת סיום הקריירה הספורטיבית )2000 al.,.)brewer et אוונס )1884( מצאה כי סטודנטים-ספורטאים בארצות הברית אשר הזדהו הן עם תפקיד הספורטאי והן עם תפקיד הסטודנט גילו רמות גבוהות יותר של חיפוש אחר אפשרויות קריירה Exploration) (Career בהשוואה לספורטאים- סטודנטים אשר הזדהו רק עם תפקיד הספורטאי. ממצא זה מעלה את האפשרות כי ספורטאים בעלי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית אינם נוטים לשקול אפשרויות תעסוקה אחרות שהן מחוץ לעולם הספורט לפני סיום הקריירה הספורטיבית. מרפי ואחרים )1886( בדקו את הקשר בין זהות ספורטיבית, בין שיעבוד בזהות ובין בגרות מקצועית Maturity),(Career ומצאו קשרים שליליים בין זהות ספורטיבית לבין בגרות מקצועית )05. < p r(, =,31.- ובין שיעבוד בזהות לבין בגרות מקצועית.05( < p.)r =-.36, למעט מספר מצומצם של עבודות )למשל, רביב, ש. וגרון, א., 1881( תהליך הפרישה מספורט כמעט שלא נחקר בישראל. סביר להניח שגם כאן מספר לא מבוטל של ספורטאים מתנסים בקשיי הסתגלות בעת תהליך הפרישה. איתור המשתנים המשפיעים על מידת הקושי המתעורר אצל הספורטאים בעקבות תהליך הפרישה הוא בעל ערך רב בבניית תכניות התערבות שמטרתן לרכך תהליך זה. איתור השלבים ההתפתחותיים של הספורטאים בהם משתנים אלה באים לידי ביטוי עשוי לתרום להכוונה הספציפית של תוכניות. השפעת העיסוק בספורט על התפתחות הזהות העצמית של הספורטאי היא, ללא ספק, משתנה מרכזי בתהליך הפרישה )2000 al.,.)brewer at אולם, הזהות הספורטיבית היא מבנה דינמי המשתנה עם הזמן )1999 al.,.)brewer et לכן, בדיקת הזהות הספורטיבית ברמות השונות של העיסוק הספורטיבי יכולה לספק מידע חשוב בנוגע לבחירת השלב ההתפתחותי של הספורטאי שבו ראוי לבצע את ההתערבות. במילים אחרות, תכניות התערבות שמטרתן להשפיע על מידת החוזק והבלעדיות של הזהות הספורטיבית צריכות להיות מופנות כלפי ספורטאים בעלי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית. מספר חוקרים 1993( al., )Brewer et al., 1993; Good et העלו כי מידת ההזדהות עם התפקיד הספורטיבי קשורה ברמת המעורבות של הספורטאי. גוד ואחרים

זהות ספורטיבית 8 )1883( מצאו הבדלים מובהקים בין נבדקים שאינם ספורטאים כלל, בין סטודנטים המשתתפים בתחרויות המתקיימות בין החוגים השונים באוניברסיטה ובין סטודנטים המשתתפים בתחרויות בין אוניברסיטאיות, שבהן הרמה גבוהה ביותר, כמעט מקצוענית. גם במחקר של ברואר ואחרים )1883( דווח על הבדלים גדולים במידת ההזדהות עם התפקיד הספורטיבי אצל אוכלוסיות שהן שונות זו מזו במידת המעורבות הספורטיבית. בהתבסס על כל הנאמר לעיל, המטרה העיקרית של המחקר הזה היא לבדוק את הזהות הספורטיבית של שחקני כדורסל המשתתפים בליגת הנוער של איגוד הכדורסל בישראל בשלוש רמות של מעורבות. בליגת הנוער קבוצות בשלוש רמות: הרמה המחוזית, הרמה הארצית והרמה העלית )הליגה הנמוכה, הבינונית והגבוהה ביותר, בהתאמה(. הזהות הספורטיבית נמדדה בקרב שחקנים מכל שלוש הליגות בארבעה מועדוני כדורסל מאזור המרכז. באמצעות המחקר הזה אנו מבקשים לבדוק האם ערכי הזהות הספורטיבית גבוהים יותר ככל שרמת המעורבות הנבדקת גבוהה יותר. מטרה נוספת של מחקר זה היא להשוות בין מידת הזהות הספורטיבית ומרכיביה אצל ספורטאים השואפים להתחרות ברמה המקצוענית לבין מידת הזהות אצל ספורטאים שלא דיווחו על שאיפה כזו. ההשערה היא כי ספורטאים השואפים להתחרות ברמה המקצוענית יהיו בעלי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית, ומכאן שיהיו חשופים לקשיי הסתגלות רבים יותר בעקבות תהליך הפרישה. מטרה נוספת של מחקר זה היא לבדוק את הקשר בין הזהות הספורטיבית ובין משתנים נוספים הקשורים בהשתתפות בספורט תחרותי, כמו משך הזמן המיוחד לתחביבים שאינם קשורים בספורט, השאיפה והרצון להיות ספורטאי מקצוען והעמדה באשר לקשיי הסתגלות עתידיים בעת הסיום של הקריירה הספורטיבית. השיטה אוכלוסיית המחקר המשתתפים היו 61 שחקני כדורסל בני 19-16 )גיל ממוצע, 11.3; ס. תקן, 1.68(, אשר השתתפו בליגות הנוער השונות של איגוד הכדורסל בישראל בארבע ערים במרכז הארץ. כלי המדידה זהות ספורטיבית נמדדה על ידי שאלון של 11 פריטים ( Identity AIMS: Athletic.)Measurement Scale שאלון זה משקף הן את חוזקה של הזהות הספורטיבית והן את מידת הבלעדיות שלה כלומר באיזו מידה היחיד מזדהה עם התפקיד הספורטיבי בלבד. לשאלון תכונות

זהות ספורטיבית 11 פסיכומטריות טובות: ברואר )1883( מדווח על מהימנות שחזור של 98. על פני תקופה של שבועיים ועל מהימנות פנימית consistency( )internal הנעה בין 91. ל 83. על פני שלושה מדגמים בלתי תלויים. מתאמים מובהקים שנמצאו בין ה AIMS לבין מבנים הדומים מבחינה רעיונית לזהות הספורטיבית )רמת המעורבות בספורט, תפישת החשיבות של היכולת הספורטיבית( תומכים בתוקף המשלב validity( )convergent של השאלון. מתאמים לא מובהקים שנמצאו בין ה AIMS לבין מבנים שאינם קשורים מבחינה רעיונית לזהות הספורטיבית )דימוי עצמי, רמת המיומנות בספורט( תומכים בתוקף המבדיל validity( )discriminent של השאלון ( et Brewer.)al., 1993 לאחרונה, הוצע כי הזהות הספורטיבית אינה מבנה חד ממדי, אלא מבנה רב ממדי הבנוי ממספר גורמים הקשורים זה לזה )2000 Cornelius,.)Brewer & אף על פי שברואר ואחרים )1883( מצאו כי ה AIMS הוא חד ממדי, מחקרים מאוחרים יותר )2000 Cornelius, ;Brewer & Mushett, 1997 )Martin, Eklund, & מצאו כי השאלון הוא רב ממדי ומורכב ממספר גורמים. ברואר וקורנליוס )2111( ביצעו ניתוח גורמים על פני מדגם של 2,916 נבדקים, ומצאו כי הוא בנוי משלושה גורמים: זהות חברתית Identity(,)Social המציינת את המידה שבה היחיד מזדהה עם התפקיד הספורטיבי; בלעדיות,)Exclusivity( גורם המציין את המידה שבה ההזדהות עם התפקיד הספורטיבי גורעת מן ההזדהות עם תפקידים ועיסוקים נוספים; ורגשות שליליים Affectivity(,)Negative גורם המציין את הקשר בין הזהות הספורטיבית לבין רגשות שליליים. בנוסף לשאלון המודד את הזהות הספורטיבית, נתבקשו הנבדקים לענות על מספר שאלות נוספות כגון אלה: כמה זמן מיוחד בשבוע לפעילויות שאינן קשורות בספורט? האם ברצונם רוצים להיות מקצוענים? מה, לדעתם, הסיכוי שלהם להגשים שאיפה זו? )בסקאלה של 1 עד 11(. בנוסף, התבקשו הנבדקים להעריך את קשיי ההסתגלות שלהם לאחר הפרישה מקריירה ספורטיבית בסולם ליקרט של עשר דרגות. הליך המחקר לקראת סוף עונת הכדורסל )1889-1888( מילאו השחקנים את השאלונים. לנבדקים נמסר כי השתתפותם במחקר היא על בסיס התנדבותי, והחזרת השאלונים מהווה הסכמה להשתתפות במחקר.

זהות ספורטיבית 11 ממצאים ביטויה של הזהות הספורטיבית בשלוש הליגות כדי לבחון אם קיימים הבדלים מובהקים בזהות הספורטיבית בין הקבוצות השונות נעשה ניתוח שונות חד כיווני לבדיקת ההבדלים בין הממוצעים של הזהות הספורטיבית ומרכיביה )בלעדיות, זהות חברתית, הרגשות שליליות(. בלוח 1 מוצגים הממוצעים וסטיות התקן של הזהות הספורטיבית ומרכיביה בכל אחת משלוש הליגות. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הממוצעים של שלוש הליגות אף במרכיב אחד של הזהות הספורטיבית. לוח 1 הבדלים בזהות הספורטיבית ומרכיביה בין נבדקים השואפים להיות מקצוענים ובין אלו שאינם שואפים לכך נערך מבחן t בלתי תלוי כדי לבדוק את ההבדלים בין הממוצעים של הזהות הספורטיבית ומרכיביה בין הנבדקים שדיווחו כי הם שואפים להגיע לרמה המקצוענית לבין הנבדקים שדיווחו כי הם אינם שואפים לכך. לוח 2 מציג את הממוצעים ואת סטיות התקן של הזהות הספורטיבית ומרכיביה של הנבדקים בכל אחת מן הקבוצות. מבחן t בלתי תלוי נוסף נערך במטרה לבחון את ההבדלים בקשיי ההסתגלות הצפויים בין ספורטאים שדיווחו על שאיפה למקצוענות לבין אלו שלא דיווחו על שאיפה זו. לוח 2 מלוח 2 עולה כי בקרב הנבדקים שדיווחו על שאיפה למקצוענות, הזהות הספורטיבית חזקה יותר, בלעדית יותר וקשורה יותר ברגשות שליליים בהשוואה לנבדקים אשר אינם רוצים להיות מקצוענים. כמו כן, ספורטאים שדיווחו על שאיפה למקצוענות דיווחו על ציפייה לקשיי הסתגלות רבים יותר בהשוואה לספורטאים שלא דיווחו על שאיפה למקצוענות. זהות ספורטיבית ומשתנים נוספים הקשורים בעיסוק בספורט מתאמי פירסון חושבו כדי לבדוק את הקשר בין הזהות הספורטיבית ומרכיביה לבין משתנים המבטאים את מידת העיסוק של הנבדק בספורט: מספר השעות בשבוע שהנבדק מייחד לאימונים מחוץ לקבוצה )ממוצע = 1.18, ס. תקן = 3.86(, מספר השעות המיוחדות בשבוע לתחביבים שאינם קשורים בספורט )ממוצע = 4.31, ס. תקן = 1.12(, הערכת הספורטאי את

זהות ספורטיבית 12 סיכוייו להיות מקצוען )ממוצע = 1.1, ס. תקן = 2.84( ועמדת הספורטאי בנוגע לקשיי ההסתגלות שיתעוררו כאשר הקריירה הספורטיבית שלו תסתיים )ממוצע = 1.32, ס. תקן = 2.11(. מתאמים אלו מפורטים בלוח 3. לוח 3 הממצאים המוצגים בלוח 3 מעידים כי קיים מתאם חיובי בין הזהות הספורטיבית והערכת הספורטאי את קשיי ההסתגלות בעת פרישה מפעילות ספורטיבית )001. < p r(, =,58. ובין הערכתו את סיכוייו להיות מקצוען )001. < p r(. =,5. נמצא קשר שלילי בין הזהות הספורטיבית לבין מספר השעות במיוחדות לתחביבים נוספים שאינם קשורים בספורט ( p r =,3.- 05. >(. בנוסף, נמצאו מתאמים חיוביים מובהקים בין מרכיב הבלעדיות )המציין את המידה שבה הספורטאי מזדהה עם תפקידו הספורטיבי לעומת הזדהותו עם תפקידים אחרים( לבין הערכת הספורטאי את קשיי ההסתגלות בעת פרישה מפעילות ספורטיבית )001. < p r( =,6. והערכתו את סיכוייו להיות מקצוען )001. < p r(. =,53. קשר שלילי מובהק נמצא בין מרכיב הבלעדיות לבין מספר השעות המיוחדות לתחביבים נוספים, שאינם קשורים בספורט )001. < p r(. =,273.- נמצאו מתאמים חיוביים מובהקים בין הזהות החברתית והערכת הספורטאי את קשיי ההסתגלות בעת פרישה מפעילות ספורטיבית )001. < p r( =,46. לבין הערכתו את סיכוייו להיות מקצוען )05. < p r(. =,24. לבסוף, נמצא קשר שלילי מובהק בין מידת הרגשות השליליים הקשורים בזהות הספורטיבית לבין מספר השעות המיוחדות לתחביבים נוספים שאינם קשורים בספורט.05( < p,)r = -.28, וקשר חיובי מובהק עם הסיכוי להיות מקצוען.05( < p.)r =.24, דיון במחקר זה נבדק כיצד באה לידי ביטוי הזהות הספורטיבית של שחקני כדורסל מתבגרים בשלוש רמות של עיסוק בספורט. בנוסף, נבדקו משתנים אחרים הקשורים במידת העיסוק של הנבדקים בספורט. סביר להניח כי הקשר של משתנים אלה לזהות הספורטיבית הוא בעל ערך רב. ממצאי המחקר אינם תומכים בהשערה הראשונה של המחקר, שבה נטען כי הזהות הספורטיבית עולה ככל שרמת העיסוק עולה ואינם עולים בקנה אחד עם ממצאים במחקרים אחרים שהראו כי הזהות הספורטיבית אכן עולה עם הגברת העיסוק בספורט ( al., Brewer et

זהות ספורטיבית 13 1993; 1993 al.,.)good et הסיבה לכך טמונה, כנראה, בעובדה שהבדלים בין שלוש ליגות הנוער שנבדקו במחקר זה )מחוזית, ארצית ולאומית( אינם משקפים רמות שונות של עיסוק בספורט. העובדה כי גם ספורטאים מן הליגות הנמוכות יותר הביעו שאיפה להתחרות ברמה המקצוענית תומכת בהסבר זה. בנוסף, ייתכן כי בליגות הנמוכות יותר )מחוזית וארצית( משחקים נערים מוכשרים ביותר אך צעירים יותר משאר השחקנים. יש מצבים שבהם האגודה מאפשרת לשחקן צעיר יותר ומוכשר ביותר להשתתף בליגת הנוער הנמוכה, למרות גילו הצעיר, במטרה שיצבור ניסיון וישחק עם שחקנים ברמתו. מעורבותם של שחקנים אלה בספורט היא גדולה וכך גם הזהות הספורטיבית שלהם. מבחינה מעשית, אם מניחים כי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית מהווה גורם לקשיי הסתגלות בתהליך הפרישה, הרי שספורטאים בליגת הנוער עלולים להיות חשופים לקשיים אלה, ללא קשר לרמת הליגה שבה הם חברים. ממצאי המחקר תומכים בהשערת המחקר השנייה. ספורטאים שדיווחו על שאיפה להתחרות ברמה המקצוענית היו בעלי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית יותר בהשוואה לספורטאים שלא דיווחו על שאיפה כזו. בנוסף, ספורטאים השואפים להיות מקצוענים נוטים לצפות קשיי הסתגלות רבים יותר בעקבות תהליך הפרישה. הבדלים אלה מספקים מידע נוסף על הסכנה הטמונה במעורבות חזקה מדי בספורט. באופן מעשי, אחוז קטן ביותר מבין ספורטאים ברמות אלה מגשימים את חלום המקצוענות. בארצות הברית, פחות מ 1% משחקני הכדורסל והפוטבול ברמה האוניברסיטאית ממשיכים למסגרות מקצועניות, כמו ה NBA או ה NFL )1986 How,.)Ogilvie & סביר להניח שגם בישראל אחוז קטן מאד מצליח להגיע לרמה המקצוענית. נשאלת השאלה כיצד השחקנים שנושרים חווים את הפרישה. על סמך מחקרים קודמים, ההנחה היא כי המזדהים בצורה חזקה ובלעדית עם התפקיד הספורטיבי עלולים לחוות משבר, בדרגה זו או אחרת, בעקבות פרישה מאולצת. בהיבט של תכנון הקריירה, בראון והראלי )1889( דיווחו כי ספורטאים שהביעו שאיפה להתחרות ברמה המקצוענית היו בעלי בגרות מקצועית נמוכה יותר בהשוואה לספורטאים שלא הביעו שאיפה כזו. בעתיד, יהיה כדאי לבדוק הנחה זו גם בקרב ספורטאים ישראלים. המתאם בין הזהות הספורטיבית לבין הסיכוי להיות מקצוען )001. < p r( =,5. מלמד כי בעלי הזהות הספורטיבית החזקה והבלעדית חושבים שיש להם סיכוי רב יותר להיות מקצוענים. ממצאים דומים נמצאו במחקרם של ויצ'מן וויליאמס )1997 Williams,.)Wiechman & הממוצע של הסיכויים שדווח עליהם ידי שחקני הקבוצות בליגה הלאומית היה 1.16 )ס. תקן =

זהות ספורטיבית 14 1.1(. ממוצע זה גבוה מאד, וסטיית התקן מלמדת כי רוב הנבדקים היו בעלי ממוצע דומה. בעקבות נתון זה, יהיה מעניין לבדוק בעתיד את מידת הפער בין ה"חלום" לבין המציאות, או בין תפישת המציאות לבין המציאות עצמה אצל ספורטאים מתבגרים. אלפרמן וגרוס )1881( טוענים כי אחד המשתנים החשובים המשפיעים על מידת הקושי של הספורטאי בעקבות פרישה הוא תפיסת השליטה. משתנה זה קובע כיצד הספורטאי תופס את המעבר. יש הפורשים מרצונם, לאחר שהם מרגישים כי מיצו את עצמם בספורט, ויש הפורשים בעקבות סיבות חיצוניות )ניפוי, פציעה( ובלי שהרגישו כי מיצו את עצמם. אלפרמן וגרוס הראו כי ספורטאים שהקריירה שלהם נסתיימה בעקבות גורמים חיצוניים דיווחו על רגשות שליליים רבים יותר )כמו, ריקנות, אכזבה( ועל דרכי התמודדות פאסיביות בהשוואה לספורטאים שפרשו מסיבות פנימיות )הרגשת מיצוי ושובע(. בהמשך לממצאים אלו ולהסתברות הנמוכה ביותר להגשים את חלום המקצוענות, ניתן להניח כי עצם הרצון העז להיות מקצוען וההערכה כי הסיכויים להגשים חלום זה גבוהים, הם הגורמים לספורטאי לחוות חוויה של פרישה לא רצונית ושל התנסות בקשיי הסתגלות חמורים יותר. לאור המתאמים שדווח עליהם בספרות בין זהות ספורטיבית ובין שיעבוד בזהות ( Good al., 1993,)Wurster, 1996 ;et ייתכן כי חלק נכבד מן המשתתפים במחקר הזה נמצאו במצב זהות זה. המתאם השלילי בין הזהות הספורטיבית לבין מספר השעות המיוחדות לתחביבים שאינם קשורים בספורט )05. < p r( =,3.- תומך בהנחה זו. מתאם זה מלמד כי ספורטאים בעלי זהות ספורטיבית חזקה ובלעדית נוטים להתמקד התמקדות אינטנסיבית בספורט, ואינם מייחדים זמן לפעילויות אחרות. ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם ממצאים של מחקרים קודמים 1993( al.,,)murphy et al., 1996 ;Good et שעל פיהם ספורטאים המזדהים הזדהות חזקה ובלעדית עם התפקיד הספורטיבי אינם נוטים לבחון אפשרויות נוספות מחוץ לעולם הספורט. מרפי ואחרים )1886( טענו כי ספורטאים השואפים להגיע לקריירה מקצוענית בספורט אינם נוטים לבחון אפשרויות נוספות מחוץ לעולם הספורט, מכיוון שהתנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם השאיפה להתחרות ברמה המקצוענית. פטיטפס )1819( טוען כי יחידים הנמצאים במצב של שיעבוד זהותי פסיכולוגי נוטים להימנע מלבוא במגע עם אנשים או עם מצבים המסכנים את מטרתם המקצועית. הספרות העוסקת בפיתוח קריירה מעידה כי יחידים הנמצאים במצב של שיעבוד זהותי מאופיינים בסגנון תלותי בתהליך קבלת ההחלטות הקשור בקריירה ( & Blustein,)Phillips, 1990 ומידת הביטחון העצמי שלהם בנוגע ליכולתם לקבל החלטות הקשורות בבניית

זהות ספורטיבית 11 קריירה נמוכה יותר )2000 Shelton,.)Brown, Glastetter, & בתמיכה לממצאים אלו מצאו שמיד ושילינג )1881(, כי אצל סטודנטים לחינוך גופני בשוויץ חקירה של פעילויות מחוץ לעולם הספורט ורכישת תפקידים נוספים היו קשורות בציפייה לקשיי הסתגלות פחותים בעקבות סיום קריירה ספורטיבית. הקשר בין זהות ספורטיבית ובין שיעבוד בזהות משמעותי מאד בתכנון הקריירה שמעבר לעולם הספורט. תכנון קריירה Planning( )Career הוא שלב ראשוני משמעותי בתהליך קבלת ההחלטות המקצועיות של היחיד )1994 Phillips,.)Blustein & כאמור, גרוב ושות )1881( מצאו כי ספורטאים בעלי זהות ספורטיבית חזקה נטו לעסוק פחות בתכנון הקריירה. בנוסף, רמת החרדה הקשורה בתכנון הקריירה של ספורטאים אלו הייתה גבוהה יותר. יחד עם זאת ראוי להתייחס למשתנה נוסף המבדיל בין הספורטאים הישראלים לבין ספורטאים מארצות אחרות, והוא השירות בצבא. בארצות הברית, למשל, הספורטאים עוברים מן המסגרת התחרותית של התיכון לזו של האוניברסיטה, ומשם אחוז קטן ביותר מגשים את חלום המקצוענות ( & Ogilvie.)How, 1986 לעומת זאת, בישראל בין שלב התיכון לבין שלב האוניברסיטה קיים השירות הצבאי. לכן, גם אם בשלב התיכון חלום המקצוענות מונע מן הספורטאים לתכנן מוקדם את אפשרויות הקריירה ולהתנסות בתפקידים שונים, מלבד התפקיד הספורטיבי, הם יתנסו בתפקידים נוספים בצבא. במילים אחרות, ייתכן כי אין טעם בתכנון קריירה לפני סיום התיכון, מכיון שממילא ימלא הספורטאי תפקיד אחר בצבא. עם זאת, ייתכן כי ישנם ספורטאים שחלום המקצוענות שלהם הוא חזק מאד, ולכן אין הם מעוניינים לשרת בתפקיד קרבי. התפקיד שהם ממלאים אינו משמעותי מבחינתם, ולעתים קרובות אף אינו גוזל זמן רב. ספורטאים אלה ממשיכים להשקיע את רוב זמנם בספורט גם במהלך שירותם הצבאי. בנוסף, הצבא מאפשר באופן רשמי למספר מצומצם של ספורטאים מצטיינים להמשיך בעיסוק בספורט, לנסוע לתחרויות בחוץ לארץ ולהשקיע זמן רב באימונים. דוגמות אלה מלמדות כי ייתכן שבחלק מן המקרים הצבא כלל אינו משפיע על הזהות הספורטיבית, וספורטאים אלה נמצאים בקבוצת סיכון לקשיי הסתגלות. מחקרים נוספים דרושים כדי לבדוק כיצד משפיע השירות הצבאי על הזהות הספורטיבית של נערים המשתתפים בספורט תחרותי. המתאם בין הזהות הספורטיבית ובין עמדת הספורטאי בנוגע לקשיי הסתגלות בסיום הקריירה )001. < p r( =,58. עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקרים שבדקו קשר זה הלכה למעשה 1997( al., )Lavallee et al., 1997 ;Grove et ובאופן היפותטי ( Schilling, Schmid &

זהות ספורטיבית 16 1997(. ממצא זה תומך בהנחה כי ספורטאים בעלי זהות ספורטיבית חזקה נמצאים בזמן הפרישה בקבוצת סיכון לחוות קשיי הסתגלות בלתי מבוטלים בעקבות פרישה מפעילות ספורטיבית. למרות זאת, דרושים מחקרים נוספים כדי לבסס הנחה זו וכדי לברר כיצד בדיוק משפיעה הזהות הספורטיבית על תהליך ההסתגלות, וכיצד משתנים אישיים )מין, גיל, אישיות( מתווכים בין הזהות הספורטיבית ובין תהליך ההסתגלות )2000 al.,.)brewer et רצוי כי מחקרים בעתיד ישתמשו במערך מחקר אורכי במטרה לאתר את הקשר בין הזהות הספורטיבית בזמן הפרישה ובין תהליך ההסתגלות. בנוסף, מומלץ ליצור שאלון ספציפי בעל תכונות פסיכומטריות חזקות כדי למדוד את הקשיים המופיעים בשלבי המעבר השונים. למחקר הזה מספר מגבלות. ראשית, אוכלוסיית המחקר הורכבה רק משחקני כדורסל גברים. יהיה זה נכון לבדוק בעתיד את הזהות הספורטיבית גם בקרב מדגם הכולל ספורטאים מענפי ספורט אחרים וכן את ההבדל בין נשים ובין גברים. מחקרים קודמים )לסקירת הספרות, ראה al., 2000 )Brewer et הראו כי לנשים יש זהות ספורטיבית נמוכה יותר ברמות נמוכות של השתתפות, אך הבדלים אלה נעלמים ברמות תחרותיות גבוהות. אין ספק כי במחקרים עתידיים יש לבדוק אם קיימים הבדלים בין נשים ובין גברים בזהות ספורטיבית ואת האופן שבו הזהות הספורטיבית קשורה בתהליך הפרישה. שנית, תהליך התיקוף של הגרסה העברית של שאלון הזהות הספורטיבית לא היה מספק. יחד עם זאת, המהימנות הפנימית של הגרסה העברית במדגם זה היתה סבירה )72. = α.)cronbach שלישית, התכנון הרוחבי של המחקר אינו מאפשר הסקת מסקנות סיבתיות בנוגע לקשר בין הזהות הספורטיבית ובין הנתונים הנוספים. השלכות מעשיות בעקבות הקשר השלילי העקבי בין הזהות הספורטיבית ובין תהליך ההסתגלות למעברים הקשורים בקריירה ספורטיבית, אחת מאפשרויות ההתערבות היא לעזור לספורטאים במעבר להפחית את מידת ההזדהות הבלעדית עם התפקיד הספורטיבי ולהשקיע בתפקידים אחרים שניתן להזדהות איתם )2000 al.,.)brewer et דרך מרכזית להשגת מטרה זו היא לחנך את המאמנים לנסות ולדרבן את הספורטאים לעסוק גם בפעילויות אחרות שהן מחוץ לעולם הספורט. מסר עיקרי המועבר, בדרך כלל, על ידי המאמנים הוא כי מי שרוצה להצליח חייב לעבוד קשה כל הזמן. אינטואיטיבית, מסר זה נכון וחשוב בספורט, כמו גם בחיים, אך הספורטאים עלולים להבינו באופן שגוי, כי מי שרוצה להצליח בספורט חייב לעסוק רק בספורט ועליו להמנע מלעסוק גם בעיסוקים אחרים.

זהות ספורטיבית 11 אפשרות נוספת היא להשתמש בשאלון הזהות הספורטיבית כדי לאתר את הספורטאים בעלי הזהות הספורטיבית החזקה והבלעדית הנמצאים בסיכון. לאחר תהליך האיתור, יהיה ניתן לשלב תכניות התערבות שונות כדי לעזור לספורטאים אלה לפתח תחושת יכולת גם בפעילויות שאינן קשורות בספורט 1993( al.,.)brewer et

זהות ספורטיבית 19 רשימת מקורות רביב, ש. וגרון, א. )1881(. הנשירה של ילדים מפעילות גופנית ומספורט. בתנועה, ד') 2 (, 211-221. Alfermann, D., & Gross, A. (1997). Coping with career termination: It all depends on freedom of choice. In R. Lidor & M. Bar-Eli (Eds.), IX World Congress of Sport Psychology: Proceedings (Part I, PP. 65-67). Netanya, Israel: International Society of Sport Psychology. Allison, M. T., & Meyer, C. (1988). Career problems and retirement among elite athletes: The female tennis professional, Sociology of Sport Journal, 5, 212-222. Blinde, E., & Stratta, T. (1992). The sport career death of college athlete: Involuntary and unanticipated sports exits. Journal of Sport Behavior, 15, 3-20. Blustein, D. L., & Phillips, S. D. (1990). Relation between ego identity statuses and decision-making styles. Journal of Counseling Psychology, 2, 160-168. Blustein, D. L., & Phillips, S. D. (1994). Readiness for career choice: Planning, exploring, and deciding. Career Development Quarterly, 43, 63-73. Brewer, B. W. (1993). Self-identity and specific vulnerability to depressed mood. Journal of Personality, 61, 343-364. Brewer, B. W., & Cornelius, A. C. (2000). Dimensions of athletic identity: A confirmatory factor analytic approach. Manuscript submitted for publication. Brewer, B. W., Selby, C. L., Linder, D. E., & Petitpas, A. J. (1999). Distancing oneself from a poor season: Divestment of athletic identity. Journal of Personal and Interpersonal Loss, 4, 149-162. Brewer, B. W., Van Raalte, J. L., & Linder, D. E. (1993). Athletic identity: Hercules muscles or Achilles heel? International Journal of Sport Psychology, 24, 237-254.

זהות ספורטיבית 18 Brewer, B. W., Van Raalte, J. L., & Petitpas, A. J. (2111). Self-identity issues in sport career transitions. In D. Lavallee and P. Wylleman (Eds.), Career transitions in sport: International perspectives. Morgantown, WV: Fitness Information Technology. Brown, C., Glastetter-Fender, C., & Shelton, M. (2000). Psychological identity and career control in college student-athletes. Journal of Vocational Behavior, 56, 53-62. Coakley, J. J. (1983). Leaving competitive sport: Retirement or rebirth? Quest, 35, 1-11. Good, A. J., Brewer, B. W., Petitpas, A. J., Van Raalte, J. L., & Mahar, M. T. (1993). Athletic identity, identity foreclosure, and college sport participation. Academic Athletic Journal, 8, 1-12. Greendorfer, S. L., & Blinde, E. M. (1985). Retirement from intercollegiate sport: Theoretical and empirical considerations. Sociology of Sport Journal, 2, 101-110. Grove, J. R., Lavallee, D., & Gordon, S. (1997). Coping with retirement from sport: The influence of athletic identity. Journal of Applied Sport Psychology, 9, 191-203. Hinitz, D. R. (1988). Role theory and the retirement of collegiate gymnasts. Unpublished doctoral dissertation, University of Nevada, Reno. Kleiber, D. A., & Brock, S. C. (1992). The effect of career ending injuries on the subsequent well-being of elite college athletes. Sociology of Sport Journal, 9, 70-75. Lavallee, D., Gordon, S., & Grove, J. R. (1997). Retirement from sport and the loss of athletic identity. Journal of Personal and Interpersonal Loss, 2, 129-147.

זהות ספורטיבית 21 Linville, P. W. (1985). Self-complexity and affective extremity: Don t pull all of your eggs in one cognitive basket. Social Cognition, 3, 94-120. Marcia, J. E. (1966). Development and validation of ego-identity status. Journal of Personality and Social Psychology, 3, 551-558 Martin, J. J., Mushett, C. A., & Eklund, R. (1997). Factor structure of the Athletic Identity Measurement Scale with athletes with disabilities.adapted Physical Activity Quarterly, 14, 74-82 Murphy, G. M., Petitpas, A. J &.Brewer, B. W. (1996). Identity foreclosure, athletic Identity, and career maturity in intercollegiate athletes. Sport Psychologist, 10, 239-246. Ogilvie, C. B., & Howe, M. (1986). The trauma of termination from athletic. In M. J. Williams (Ed.), Applied sport psychology: Personal growth to peak performance (pp. 365-387). Palo Alto, CA: Mayfield Publishing Company. Owens, S. S. (1994, October). The relationship between student-athlete identity and career exploration. Paper presented at the annual conference of the Association for the Advancement of Applied Sport Psychology, Lake Tahoe, NV. Pearson, R. E., & Petitpas, A. J. (1990). Transition of athletes: Developmental and preventive perspectives. Journal of Counseling and Development, 69, 7-10. Petitpas, A. J. (1978). Identity foreclosure: A unique challenge. Personnel and Guidance Journal, 56, 558-561. Petitpas, A. J. (1996). Counseling intervention in applied sport psychology. In J. L. Van Raalte & B. W. Brewer (Eds.), Exploring sport and exercise psychology (pp. 189-204). Washington, DC: American Psychological Association. Petitpas, A., & Danish, S. J. (1995). Caring for injured athletes. In S. M. Murphy (Ed.), Sport psychology interventions. Champaign, IL: Human Kinetics.

זהות ספורטיבית 21 Schmid, J., & Schilling, G. (1997). Identity conflicts during and after retirement from top-level sports. In R. Lidor & M. Bar-Eli (Eds.), IX World Congress of Sport Psychology: Proceedings (Part II, PP. 608-610). Netanya, Israel: International Society of Sport Psychology. Taylor, J., & Ogilvie, B. C. (1994). A conceptual model of adaptation to retirement among athletes. Journal of Applied Sport Psychology, 6, 1-20. Wiechman, S. A., & Williams, J. M. (1997). Relation of athletic identity to injury and mood disturbance. Journal of Sport Behavior, 20, 199-210 Werthner, P. & Orlick, T. (1986). Retirement experience of successful Olympic athletes. International Journal of Sport Psychology, 17, 337-363 Wurster, K. (1996). Identity foreclosure, athletic identity, goal directedness and psychological differentiation in collegiate athletes. Unpublished master s thesis, Springfield College, MA.

זהות ספורטיבית 22 לוח 1 ממוצעים וסטיות תקן של הזהות הספורטיבית ומרכיביה מחוזית ארצית לאומית )N=27( )N=15( )N=18( ממוצע ממוצע ממוצע )ס. תקן( )ס. תקן( )ס. תקן( 44.55 44.45 44.54 זהות ספורטיבית )6.8( )1.1( )1.2( 11.41 1..5 1..11 בלעדיות )2.4( )2( )2.1( 11.15 14.11 15.54 זהות חברתית )1.9( )2.1( )3.1( 15.44 15.1 15.4 רגשות שליליים ).9( )1.4( )1.9(

זהות ספורטיבית 23 לוח 5 הבדלים בזהות הספורטיבית ומרכיביה בין ספורטאים השואפים למקצוענות לבין אלה שאינם שואפים לכך שואפים למקצוענות ממוצע )ס. תקן( אינם שואפים ממוצע )ס. תקן( רמת מובהקות P <.001 51.1. )4.18( P <.001 1.55 )1.61( 11.11 לא מובהק )2.91( P <.05 11.11 )2.11( P <.0001 5.55 2.11 44.41 )6.61( 11.51 )2.28( 14.11 )2.36( 15.15 )1.88( 4.11 2.22 זהות ספורטיבית בלעדיות זהות חברתית רגשות שליליים הערכת הספורטאי את קשיי ההסתגלות הצפוים בתום הקריירה הספורטיבית

זהות ספורטיבית 24 לוח 5 הקשר בין זהות ספורטיבית ומרכיביה לבין גורמים הקשורים במידת המעורבות של הספורטאי שעות אימונים שעות המיוחדות עמדת הסיכוי להיות מחוץ לקבוצה לתחביבים )מלבד הספורטאי מקצוען ספורט( באשר לקשיי הסתגלות ** 1. ** 19. * 3. -. 14 זהות ספורטיבית ** 13. ** 6. * 21. -. 231* בלעדיות * 24. ** 46. 11.- 11. זהות חברתית * 24. 13. * 29. - 19. רגשות שליליים - p < 0.05 p < 0.01 * **

זהות ספורטיבית 21 Self-identity of adolescent competitive athletes: The influence of the identification with the athlete role This study examined the athletic identity of adolescent basketball players in three levels of sport involvement. Athletic identity indicates the degree to which the athlete identifies with the athletic role (Brewer, Van Raalte, & Linder, 1993). Recently, a number of researchers suggested a relationship between strong and exclusive athletic identity and adjustment difficulties following retirement from sport. Additionally, athletic identity was related to identity foreclosure and lower career maturity among collegiate athletes (Brewer, Van Raalte, & Petitpas, 2000). The present study did not find any differences in athletic identity between the three levels of involvement. It was suggested that the three basketballs leagues presented in the study did not represent distinct levels of sport involvement. Over 80% of the sample reported that they wish to compete at the professional level. These athletes had stronger and more exclusive athletic identity than athletes who did not wish to compete at the professional level. In addition, these athletes expected to encounter more severe adjustment difficulties upon retirement. Based on previous research, these expectations might be true. This study also found positive correlations among athletic identity and the athletes beliefs regarding their probability to compete at the professional level and their beliefs regarding the degree of adjustment difficulties they will encounter upon career termination. A significant negative correlation between athletic identity and the number of hours per week dedicated to activities not related to sport support the hypothesized relationship between strong and exclusive athletic identity and identity foreclosure. תארנים: זהות ספורטיבית, זהות עצמית, פרישה, פציעה, מתבגרים Descriptors: athletic identity, self-identity, retirement, injury, adolescents